בעולם טכנולוגי ואינטרנטי הזכות לפרטיות נעלמה זה מכבר * אי אפשר להסתתר בצורה מוחלטת, וכל פעילות ברשת משאירה חתימות דיגיטליות * המחוקק נמצא הרחק מאחור, וכצרכני אינטרנט עלינו להפנים שאין לצפות לפרטיות ברשת
מאת אבנר שרון
העולם כיום יותר טכנולוגי ומורכב מאשר אי פעם. במאמר זה אתמקד בנושא הפרטיות במרחב הסייבר, וברצוני להאיר את נושא ה"אין פרטיות" בעזרת כמה דוגמאות.
הפרטיות, ואיתה הזכות לפרטיות, לא העסיקו אותנו בזמן בריאת העולם. על הפרטיות נכתב הרבה בספרי ההיסטוריה, ספרות, שירה ובמקומות אחרים שאינם במרחב החקיקה.
לא נמצא בחוק הישראלי, חוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981, שום הגדרה למונח "פרטיות". למעשה, אין הגדרה כזו באף חוק בעולם החופשי (בזה שאיננו חופשי לא נחוצה הגדרה), עניין משונה כשלעצמו.
אותו חוק הגנת הפרטיות עוסק בזכות האזרח לפרטיות, בפגיעה בפרטיות, בהגנה על הפרטיות – כל זאת ללא כל הסבר מהי פרטיות. מעניין גם, בהקשר זה, שחוק הגנת הפרטיות הועבר בשנת 1981 בעוד שהאינטרנט הצטרף אלינו עשר שנים מאוחר יותר.
מדברים כיום הרבה על "זכות הציבור לדעת". אנחנו תורמים, כל אחד כפי יכולתו ולפי רצונן של גוגל וחברותיה, לאובדנה של הפרטיות ברמה האישית. הדרך שעשינו בנושא מאז היות האינטרנט מצרך להמונים (סביבות 1998) או מהצטרפות הסמארטפון (סוף 2007) עד המועד בו אנחנו מעלים לרשת תמונות של מנת האוכל במסעדה, ארכה פחות מעשרים שנים.
אצטט כאן שתי דוגמאות בהן גדולים וחכמים ממני מספרים שהזכות לפרטיות נרמסת.
מייסד פייסבוק מארק צוקרברג אמר בשנת 2010 "Privacy is no longer a social norm" (הפרטיות איננה יותר נורמה חברתית). באותה שנה אמר אריק שמידט, מנכ"ל משותף של גוגל, בתרגום חפשי שלי, "אנחנו יודעים מי אתה, אנחנו יודעים איפה גלשת, אנחנו יכולים, פחות או יותר, לדעת על מה אתה חושב".
אני לא מטיל ספק בכך ששני אלו יודעים על מה הם מדברים בנושאי ליבת העיסוק של חברותיהם. יתרה מזו, מאז שהדברים נאמרו, כאמור, בשנת 2010, הידע שלהם בנושאים אלו התעצם.
כיום הפרטיות נעלמה. אי אפשר בעולם המודרני להסתתר בצורה מוחלטת. כל פעילות ברשת משאירה חתימות דיגיטליות. כדוגמאות שכל אחד מאיתנו מכיר, תשלום בכרטיס אשראי, חברות במועדון לקוחות, שימוש בתוכנת ניווט, מעבר בביקורת דרכונים, כמות המצלמות ברחובות ומשך הזמן הקצר שחולף מקרות אירוע עד שהסרטונים שלו עולים לתקשורת.
אתן שתי דוגמאות מתוך הרבה מאד כדי להדגים חלק מאותו חוסר הפרטיות.
הרבה מאד מידע עליו המדינה טורחת להוציא צו איסור פרסום, למעשה גלוי לכל. יש צורך במעט מאד ידע כדי לחשוף אותו ולצפות בתמונה המקורית באופן חוקי. מרבית התמונות בהן מופיעות דמויות שטושטשו בהוראת צו כזה, עלו קודם לכן לאינטרנט בהקשר אחר. אפשר לקחת תמונה מטושטשת אל יישום שעוסק בחשיפה כזו, גם Google Images בדפדפן טוב לנושא הזה, ומיד עולה התמונה שאינה מטושטשת.
דוגמה נוספת: מידע שאינו מוסתר על ידי צו ויש בה צורך במעט ידע, הכל גלוי.
נפתלי בנט, בהיותו ראש הממשלה, טס למוסקבה, משם לברלין וחזרה לארץ. מסלול לא שגרתי. תאריכי הנסיעה ידועים. בחיפוש קל אפשר למצוא את הטיסה באתרי מעקב טיסות כגון FlightRadar24, לראות את מסלול הטיסה, מספר הרישום של המטוס (4X-CUZ), סוג המטוס (Hawker 800XP) ומשם הדרך קצרה לצפייה בנסיעותיו השונות של המטוס בתקופה המדוברת. באתר אחר אפשר, על פי המספר, לזהות את פרטי החברה בעלת המטוס.
אלו שתי דוגמאות פשוטות. יש הרבה נושאים מסובכים יותר וגלויים פחות, בהם אפשר בעזרת ידע לא רב לחשוף מה קורה מסביבנו.
הפרטיות נמוגה. המחוקק מאז ותמיד בפיגור אחרי החיים. גם בזה אין כל חדש. אנחנו כצרכני אינטרנט חייבים להפנים שככל שמידע נמצא על מחשב או סמארטפון ואלו מחוברים לאינטרנט, הרי אין לצפות לכל פרטיות לגבי מידע זה.